<h1>טוען פי"ד ה"ח</h1>
<h2>דף לג.</h2>
ועדין יש לברר אחר שפסקנו שאין נזקקין על נכסיהם עד שיגדילו, אם המלוה תפס והחזיק בנכסיהם בשביל חוב שתובע להם והיתה תפיסתו בחיי אביהם או אחר מיתתו. מהו, מי אמרינן ב"ד אין נזקקין להגבותו, הא תפס בי דינא לא מפקי מיניה, או דילמא כיון דלא בני פרעון נינהו עד שיגדילו כמאן דלא מטא זמן שטריה דאמר ולאו תפיסה היא ומפקינן מיניה וכי גדלי יתמי לשתעי דינא בהדייהו. ומסתברא דמעובדא דרבה בר שרשו [ב"ב ל"ב ע"ב] מפקינן ליה להאי דינא, דודאי רבה בר שרשו עם יתומים היה לו מחלקתו, שהרי אמר לו זיל אהדר ליה וכי גדלי יתמי אשתעי דינא בהדיהו. והכי איתה בפרק חזקת הבתים דגרסינן רבה בר שרשו נפק עליה קלא דקא אכיל ארעא דיתמי, אתא לקמיה דאביי, א"ל אימא לי גופא דעובדא היכי הוה, אמר ליה האי ארעא משכנתא הוה גבאי מאבוהון דיתמי והוה אית לי זוזי אחריני גביה דאבוהון, ואמינא אי מהדרנא להו ארעא ליתמי ואמינא להו הבו לי זוזי אמור רבנן הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה, אלא אכבשיה לשטר משכנתא ואיכול ארעא שיעור זוזאי דמגו דאי בעינא אמינא לקוחה היא בידי כי אמינא דאית לי זוזי אחריני גביה מהימנא. אמר ליה לקוחה היא בידי לא מצית אמרת דהא נפק עליה קלא דארעא דיתמי [היא]. מכאן למדנו שמי שהחזיק בנכסי קטן שנים רבות ואינה מוחזקת שהיא לאביו של הקטן וטען המחזיק ואמר משכונה היא בידי ויש לי עליה כך וכך בחוב על אביהן, הואיל ואלו אמר לקוחין הם בידי מהימן, שהרי אינה מוחזקת לאביהן, השתא נמי מהימן וגובה מפירות הקרקע מה שטען ותחזור הקרקע ליתומים. וכן אם אכלה שני חזקה בחיי אביהם אע"פ שהיא ידועה לאביהם, מתוך שיכול לומר לקוחה היא מאביהן בידי, שהרי אכלה בחייו שני חזקה, נאמן לומר חוב יש לי על אביהן ואגבה אותו מן הפירות. וגובהו שלא בשבועה מתוך שיכול לומר שלי הוא. וכן פסק ה"ר משה ז"ל
